יום רביעי, 30 במרץ 2011

Fireball - אש בגרון

כנראה לכך התכוונו היוצרים כאשר נתנו לליקר הזה את שמו, ליקר קינמון על בסיס וויסקי קנדי. מצעירותי (נמרוד) זכור לי ליקר קנמון אחר, ה-AFTERSHOCK. אותו הליקר תמיד לווה במשפטים כגון "גבר, נראה אותך שותה את זה!", "חריף אהה..." וזאת הייתה הקונוטציה הראשונה שעלתה במוחי עוד לפני שניסיתי את ה FIREBALL. בהתחשב בשם הליקר לא נשאר ספק בליבי שאתקל בתחושת כדור האש... ומאחר שעברו אי אילו ימים מאז שהגדרתי עצמי כצעיר, די חששתי מכך...

הליקר התחיל מתוק קינמוני ועדין (וואו, לזה לא ציפיתי). הבסיס האיכותי של הליקר ממש עושה כאן את ההבדל, כך חשבתי לעצמי, לא מוכן להפתעה שמגיעה כשנייה לאחר שהליקר יורד בגרון – שם קבור הכלב, או במקרה שלנו טמון כדור האש. אני חייב להודות שלמרות שאני מגדיר את עצמי כסנוב אלכוהול – הופתעתי לטובה.

התחלתי להשקות את החברים מסביב, לראות את התגובות (מכיוון שאני ואף אחי הצעיר והמנוסה לא מהווים את קהל היעד של המשקה). רוב התגובות היו חיוביות ולראייה הנה רשמיה של זוגתי:
"אקדים ואומר שאיני חובבת וויסקי, בלשון המעטה. למעשה, וויסקי וכל המשקאות הדומים לו, נכנסים אצלי לאותה הקטגוריה של "רעל". תנו לי בירה דובדבנים או קוקטייל על בסיס חלב (שלא מזכיר אלכוהול) - ואני מסופקת. לכן, כשהוצע לי לטעום את הFireball , שיערתי שהתגובה שלי תהיה הבעת פנים נגעלת וטעם מר בגרון. טעמתי אותו בחשש בלגימה קטנטנה, ומייד לקחתי לגימה נוספת. הטעם שהתפשט בחלל הפה היה מתוק וקינמוני, כמעט ללא מרירות נלווית. ממש משקה טעים שעושה חשק לעוד. כשנייה לאחר מכן, הגיעה השריפה הגדולה בגרון, אך גם הפעם, היא לא הייתה מלווה במרירות או טעם אלכוהולי. החוויה שלי הייתה של אפקט מדליק (תרתי משמע), כמו הסוכריות החמוצות שהיינו אוכלים כילדים בשביל הכיף: נושפים עשן לשנייה, החום עובר, ומייד רוצים לשחזר את החוויה בשנית. שלושה שוטים אח"כ (שלמען האמת נלגמו בלגימות קטנות על מנת להאריך את חווית המתיקות-מלווה-בשריפה) ואני הייתי שמחה ומרוצה עם תחושת באז נעימה".
נראה שהמתיקות והחלקות ההתחלתית הופכת את המשקה לנגיש למרות 33 אחוז האלכוהול, ולמרות או אולי בזכות החריפות הקינמונית שמלווה את הפיניש.  אל תתנו לנו להטעות אתכם, לא מדובר במשקה המיועד להתרפק עליו בכוס של קונייאק, אך כאשר מתחשק צ'ייסר קפוא- זאת בהחלט אופציה.


יום שלישי, 29 במרץ 2011

בנימה אישית

התרשלנו בתפקידנו, אנו יודעים. לא עדכנו את הבלוג כבר הרבה זמן ואתם בטח מניחים כי לא התחדש כלום בזמן שעבר... ההפך הוא הנכון, התחדשו הרבה דברים, אך היינו עסוקים בעשייה ושכחנו לפנות זמן לכתיבה. זהו חוב שאנו מבטיחים להחזיר במלואו.

אם אתם שואלים את עצמכם מהי העשייה שהעסיקה אותנו ומה יחכה לכם כאן בבלוג אז הנה כמה טיזרים: נספר על פרוייקט השריות מיוחד שהכנו לשיכר קנה הסוכר שלנו מ-2005; על זיקוק פרי הקרמבולה, רשמי טעימה של הרום שלנו מ 2008, על הרום החדש מעליית הגג- בציר 2010, לחובבי הוויסקי נספר על פרוייקט זיקוק הסינגל מאלט הישראלי הראשון, פוסט נוסף בהכנה עוסק בליקר מזרעי שסק והקשר שלו לרוסקי סטנדרט, מעט על בירות חדשות ועוד ועוד ועוד...

הפוסט האחרון שכתבנו הזמין אתכם לאירוע קוקטיילים וסיגרים שאנו הרכבנו חלק ממרכיביו ועמלנו רבות על פיתוחו. חשבנו לסכם את חוויותינו כאן אך כבר עשו זאת בשבילנו, נראה כי הפעם הנחתום יתן לאחרים להעיד על עיסתו:
אורון לרנר שבנה איתנו את הערב כותב על מחשבותיו מאחורי הבר
רותם פרץ כותב על הערב בבלוג שלו "יין ואוכל מישראל"
תמונות מהאלבומים של צילום משכר שנכח בערב גם כן: האלבום הראשון והאלבום השני

וכעת לעידכון חשוב. אנו עצובים להודיע על רעידת אדמה שעומדת להתרחש בקהילת האלכוהול בארץ. אתר האינטרנט המצויין "קולינריה" עומד להיסגר ואנו משתתפים בצערם של כל הנוגעים בדבר. מחשבותינו עמכם...

לכן, מכיוון שהכתבות שכתבנו לקולינריה לא יהיו זמינות בקרוב, אנו נעלה אותם כאן בפלטפורמה שלנו, שיהייה לכם, הקוראים שלנו, במקרה ותרצו לחזור ולעיין בהם. נעלה כתבה חדשה כל כמה ימים ונתחיל בכתבה קצרה שיועדה לאתר (אך עדיין לא עלתה אליו) וכיום נראה שמקומה הטוב ביותר הוא פה איתנו, בעליית הגג.