Dogfish Head - המלך הוא עירום

את הבירה הראשונה של דוגפיש-הד טעמנו בדיוק לפני שנתיים, בנסיעה הקודמת שלנו לארה"ב. ביקרנו אז בסניף של Whole Foods במנהטן, רשת סופרים אמריקאית שחרטה על דגלה למכור מזון "טבעי" ו"אורגני" (ההגדרות מעט גמישות אך הסופר עצמו מרשים ומעורר תיאבון). הסניף הספציפי מתהדר בחדר המיועד לבירות, המכיל מגוון רחב של בירות מכל העולם לצד ציוד לבישול בייתי. את השם Dogfish שמענו, אך עד לאותה נקודה לא יצא לנו לטעום בירה מהמבשלה המפורסמת שבמדינת Delaware, וידועה כ"מכה של מבשלות הבוטיק".

Dogfish Head הוקמה בשנת 1995 בחוף רחובות (כן, יש חוף בשם הזה - Rehoboth Beach), והייתה הפאב-מבשלה (Brewpub) הראשון ב-Delaware, והמבשלה הקטנה ביותר בארה"ב דאז (ייצור של כ-45 ליטרים, שלוש פעמים ביום). לאורך השנים דוגפיש-הד תפחו למימדים עצומים, וכעת הבישול עצמו מתבצע במפעל המרוחק כ-20 דקות נסיעה מהפאב, ויושב על שטח של כ-9,000 מ"ר בעיירה Milton. בימים אלו המפעל בתהליך של הכפלת גודלו (כשביקרנו שם המקום היה בשלב השיפוצים) ולפאב הצטרפה מזקקה קטנה. ניתן להגיע לפאב בכל שעות היום ולטעום את מגוון המוצרים שיש למקום להציע.

המבשלה הגדולה ב- Milton. 

ביקור במבשלה מתבצע מספר פעמים ביום בשעות קבועות, ויש להזמין כרטיסים מראש דרך האתר - חינם לחלוטין. לנו למשל, היו כרטיסים ליום שלישי בשעה 16:15, ואל תנסו להגיע לפני או אחרי (בירוקרטיה אמריקאית. אין טעם להתווכח). 

אחרי כשעתיים וחצי נסיעה מפנסילבניה, הגענו לחוף רחובות. לא ידענו שזה המיקום של הפאב ולא של המבשלה הגדולה. הבחור בכניסה מייד זיהה את פרצופינו התוהים ונתן לנו מפה עם הוראות הגעה – נראה כי תיירים רבים מתבלבלים ומגיעים לפאב ב Rehoboth במקום למבשלה ב-Milton. 

20 דקות נסיעה והגענו לאזור המבשלה. כבר ביציאה מהרכב היה ברור כי הפעם הגענו ליעד - האוויר היה ספוג ניחוחות של לתת ושמרים, וכמו בסרטים המצוירים דגדג את האף והזמין להיכנס ולטעום. ככלל, דוגפיש אלופים בשיווק ומנצלים עד תום את אפקט המגניבות. יש להם מגוון עשיר של מוצרים, סיסמאות ייחודיות ואפילו פונט מיוחד המשויך אליהם.

הפונט המיוחד של דוגפיש, זה שיווק!

הסיסמה של דוגפיש היא "Off centered beer for off centered people" והבירות שלהם, בהתאם לסיסמה - אקספרימנטאליות וקיצוניות - המון בירות עונתיות, חד פעמיות ובירות שנוצרו על ידי שיתופי פעולה עם מבשלות אחרות. גאונים בשיווק, דוגפיש הד מכוונים את הבירות למקום סופר קיצוני שיעורר את סקרנותם של חובבי בירה, מדרגי בירה ומבשלי בירה. הבירות שלהם מאופיינות בהמון כשות ו/או אלכוהול ו/או הוכנו בעזרת שיטות הכנה יחודיות...קשה לצפות מבירות כאלה להיות מאוזנות אך אין מסקרנות מהן.

הסיור עבר ממש בקרביים של המבשלה

בכניסה (לאחר אישור שאכן הזמנו מקום והגענו בשעה היעודה), קיבלנו כל אחד 4 דגיגים מקרטון ירקרק- כל דג שווה טעימה. לפני הסיור ניתן להסתובב בחנות ולרכוש, לרכוש ולרכוש. הסיור (שכמובן מתפקד ב-16:15:00) מתחיל בטעימה מנדטורית, שחלילה לא תסתובבו בתוך המפעל פיכחים. לאחר תיאור נלהב של המקום וההיסטוריה שלו, המבקרים עוטים משקפים שקופים גדולים להגנה (אמריקאים כבר אמרנו?) ואז עובר הסיור ממש בקרביים של המפעל עצמו, תוך כדי עבודה. הסיור מדליק, מעניין וחווייתי. לאחר הסיור שבים לחנות על מנת לרכוש, לרכוש ולרכוש עוד קצת. שיווק נהדר, סיור מתגמל, וחוויה מיוחדת.

אז מה הבעיה?

הבירות עצמן. במהלך הסיור והביקור במבשלה טעמנו ארבע מהן: 

Positive Contact

תעודת זהות: 9% אלכוהול ו-26 IBU. הבירה בושלה בשילוב של סיידר תפוחים, אם-החיטה (ממש כמו הבירה המיצרית שלנו), כוסברה טריה ופלפלים חריפים. 

התרשמות: הבירה התחילה עם ניחוח מתוק של בננה מסוכרת. בפה היא בעלת גוף מלא ומתיקות גבוהה עם טעמי בננה לצד חריפות של פלפלים ירוקים. בפיניש שוב אותו השילוב של בננה ופלפל ירוק. לא הצלחנו להרגיש את סיידר התפוחים שאמור להיות בבירה.

Chateau Jiahu

תעודת זהות: 10% אלכוהול ו-10 IBU. שיחזור של משקה אלכוהולי מתוך שאריות שנמצאו בכד חרס עתיק בן 9000 שנה ליש הכפר Jiahu שבצפון סין . המשקה כולל אורז, לתת, דבש פרחי תפוזים, תירוש ענבי מוסקט ופירות עץ העוזרר ולתסיסה דוגפיש השתמשו בשמרי סאקה.

התרשמות: הניחוח פירחוני, מוסקטי ומתוק מאוד עם רמז של חומצה לאקטית (ניחוח חלבי). הטעם מתוק בצורה מוגזמת עם טעמי יין מוסקט בולטים ודבש. הפיניש דבשי והחוויה הכוללת היא של שתיית דבש מוסקט נוזלי.

Sixtyone IPA

תעודת זהות: 6.5% אלכוהול וכנראה מעט פחות מ-60 IBU. בירה המבוססת על מתכון ה- 60 Minute IPA. IPA הנעשה בעזרת שיטת הכישות הרציף (Continues hopping), בה במשך כל דקה מתוך ה-60 דקות של הבישול המבשלים מוספים כשות לבירה. בשילוב של תירוש ענבי סירה. הבירה הראשונה להיכנס (ב-2013) למבחר הקבוע של דוגפיש מאז שנת 2007.

התרשמות: ניחוח ארומטי חזק של פרחים, אשכולית אדומה ותפוזים. הטעם מריר ויבש בפה, מעט טעמי תירוש ענבים והרבה אשכולית אדומה. הפיניש גם הוא מזכיר אשכולית אדומה. בירה מצויינת שעושה שילוב מושכל בין סגנון ה IPA האמריקאי לבין יין סירה. ניתן להבין למה הכניסו אותה למבחר הקבוע של המבשלה.

120 Minutes IPA

תעודת זהות: על גבי התווית רשום 15-20% אלכוהול, דוגפיש לא מתחייבים כמה אלכוהול יהיה בכל באצ'. בבאצ' הספציפי שטעמנו היו 16.8%. רמת המרירות גבוהה בצורה יוצאת דופן גם כן עם 120 IBU. כמו ה- 60 Minute IPA גם הבירה הזו נעשתה בעזרת שיטת הכישות הרציף (Continues hopping)  רק הפעם לאורך שעתיים של בישול.

התרשמות: ניחוח מתוק מאוד עם תפוזים, אשכולית ודבש. בפה היא מתוקה מאוד ומרירה מאוד עם טעמי אשכולית, לימונים ותפוזים. הפיניש מתוק מדי עם מרירות ברקע. לצד רשמי הטעימה כתוב "מתוק מזעזע, יותר מדי מהכל, די מחליא" וזאת היתה ההתרשמות שלנו.

מיכלי ענק ליישון בירות בעץ (למשל בירת ה .Burton Baton המעולה שעשתה עלייה ארצה)

לסיכום, שלוש מהבירות שטעמנו היו מתוקות מדי (לעיתים עד כדי זעזוע ובחילה קלה) ולא מאוד טעימות, פרט כמובן ל- Sixtyone IPA המצויינת. אמנם לא ציפינו לאיזון מהבירות של דוגפיש ולמרות שמאוד נהנינו מהסיור - התאכזבנו מאוד מהבירות שהוגשו (שלוש בירות לא טעימות מתוך ארבע בירות סה"כ זה יחס לא טוב).

למרות הכול, ואולי בזכות אחוזי האלכוהול הגבוהים וארגז(!) הרכישות שלנו, היינו שמחים וטובי לב והחלטנו לשים פעמינו לפאב.

הפאב נמצא באזור רצועת החוף של Delaware, במרחק של כ-10 דקות הליכה מהים. הוא נעים, נוח ועמוס באנשים. מייד עם הגעתנו ביקשנו לראות את המזקקה. לא היה מי שיעשה לנו סיור (האם אתם שמים לב לתמה שחוזרת על עצמה בטיול?), אך קיבלנו אישור לעלות לקומה השנייה ולהציץ על המזקקה בעצמנו. לאחר שיטוט קצר בקומה השנייה מצאנו אותה: אי שם, מאחורי קיר זכוכית, בתוך חדרון של מטר על מטר, מזקקת נירוסטה בצורת קונוס, קטנטנה ועצובה (תגובתו של נמרוד: "אוי ווי!"). 

מזקקת הנירוסטה בפאב של דוגפיש...

ירדנו בחזרה לקומה הראשונה והתיישבנו על הבר.

מכיוון שבאמת שאפנו לתת לדוגפיש סיכוי נוסף, הזמנו פלייט של חמש בירות, ולאחר מכן פלייט של ארבעה תזקיקים.

להלן התרשמותנו מהן:

Wild Sage Ale

תעודת זהות: 5.5% אלכוהול ו-49 IBU. בירה מסקרנת מאוד מכיוון שגם אנו מכינים בירת מרווה. הבירה של דוגפיש כוללת 25% של לתת שיפון, כשות ישן ומסוכר (לקחו כשות בן 5 שנים וערבבו אותו עם סירופ סוכר), כשות אנגלי (Fuggles) ומרווה שהוכנסה במהלך התסיסה.

התרשמות: ניחוח חלש עם מעט מרווה ומעט כשות. יבשה, מרירה ומוגזת מאוד בפה. מעט חמצמצה עם רמזי מרווה. הפיניש מריר עם דבש ישן ברקע. בירה מרשימה כמו קינוח פרווה של קפולסקי.

Namaste

תעודת זהות: 5% אלכוהול ו-20 IBU. בירת חיטה בלגית שהוכנה עם תפוזים מיובשים, למונגארס טרי וזרעי כוסברה. 

התרשמות: ניחוח של בננה מסוכרת, קינמון וציפורן. בפה היא יבשה וחמצצה במידה עם הבננה והקינמון. פיניש קצר. בירת חיטה קלילה וכיפית.

Saison Printemps

תעודת זהות: 6.7% אלכוהול ו-50 IBU. בירת סייזון שהוכנה עם שימרי סייזון בלגיים וצרפתיים וכושתה עם כמות גבוהה של כשות אנגלי וצרפתי (Kent Golding and Aramis) בשלב הבישול ו Dry Hopping של כשות אמריקאי (Simcoe, Palisade and HBC 644). 

התרשמות: ניחוח אופייני לסייזון (סירחון קל ונעים) מתקתק ומעט עשבוני. בפה היא מרירה, מעט חמצמצה אך מתוקה מדי לסגנון. הפיניש מריר עם דבש ישן (תימה חוזרת). לא בירה יוצאת דופן.

 Flight הבירות בפאב

My Antonia

תעודת זהות: 7.5% אלכוהול, IBU לא צויין. אימפיריאל פילזנר (פילזנר חזקה) שבושלה בעזרת שיטת הכישות הרציף (Continues hopping).

התרשמות: ניחוח מתוק של ציפורן, דבש, צוף ופרחים עם טעם מאוזן על הצד המתוק עם דבש נוזלי ושוב ציפורן. הפיניש ארוך ונעים בעל אותו השטנץ. בירה טובה על הצד המתקתק...

Chicory Stout

תעודת זהות: 5.2% אלכוהול ו-21 IBU. סטאוט שעשוי עם שורש עולש קלוי (צ'קורי- המשמש כתחליף לקפה), קפה אורגני ממקסיקו, שורש שוש (כמו זה שמכניסים לערק) ופרע מחורר שמשום מה נחקר ונמצא ממש אפקטיבי לטיפול בדיכאון.

התרשמות: ניחוח של קפה שחור קלוי מאוד, פלפל ירוק ומעט עשן. בפה הבירה יבשה, קלוייה עם קפה שחור ושוקולד מריר. פלפל ירוק מפתיע לטובה מופיע גם כן בטעם לצד אדמתיות ומעט עשן. הטעם מתפתח למתקתקות בפיניש עם הפלפל הירוק הטעים, מוקה וקפה. בירה מעולה, מפתיעה ומשתנה בפה תוך כדי השתייה - תענוג צרוף!

ועכשיו הגיע תורם של התזקיקים:

Blue Hen Vodka

תעודת זהות: 40% אלכוהול. זוקקה במזקקה הקטנטנה שבפאב ועברה פילטור של פחם פעיל.

התרשמות: דומה לרוסקי סטנדרט מאלטית ומתוקה מאוד. מתוקה מדי לוודקה. 

Brown Honey Rum

תעודת זהות: 40% אלכוהול. רום בזיקוק דודי כפול עם תוספת של דבש פרחי בר היושן בעזרת שבבי אלון אמריקאי.

התרשמות: ניחוח רומי מאוד, מתקתק וונילי ונעים. הטעם מתוק ונילי ורומי עם טעמי הדבש מורגשים. פיניש דיבשי וונילי ורומי ארוך מאוד. על הצד המתקתק לרום אמבר, לא מורכב אבל מפתיע לטובה.

Dogfish Head Jin

תעודת זהות: 40% אלכוהול. זוקק עם ערער, זרעי כוסברה, אנג'ליקה, מלפפונים ופרחי כשות.

התרשמות: ניחוח של זיתים ירוקים, גרידת לימון ותפוז וחומר חיטוי של בית חולים. בפה הג'ין מתוק ולא מריר עשבוני עם זיתים ירוקים וליקריץ. הג'ין הזה ממש מפתיע לרעה עם בליל לא מובן של טעמים לא טובים.

Flight התזקיקים בפאב מוגש בכוסות צ'ייסר...

Peche Brandy

תעודת זהות: 40% אלכוהול. ברנדי אפרסקים לא מיושן שזוקק זיקוק כפול ממיץ האפרסקים המשמש את דוגפיש בהכנת הבירה שלהם Festina Peche ברלינייר-וויס עם אפרסקים. 

התרשמות: ניחוח תזקיקי צעיר מתקתק אך די ניטראלי עם שוקולד לבן וחמאה. בטעם הברנדי מרגיש תזקיקי ועוקץ עם שוקולד לבן ווניל. הפיניש שוקולדי, וונילי אך לא נעים. ברנדי צעיר מדי נטול טעמי אפרסקים...

לסיכום, לא התרשמנו לחיוב. לא מהבירות וממש לא מהתזקיקים. גם הפעם רק בירה אחת מתוך החמש הוציאה קריאת התפעלות והתזקיקים.. שניים היו גרועים, אחד וודקה, והרום נחמד אך לא מספיק נחמד בכדי לקנות בקבוק ממנו.

המלך הוא עירום, כבר רשמנו?

את הבירה שהוציאה מאיתנו קריאת התפעלות ה Chicory Stout ניסינו לקנות ביציאה מהפאב אך היא לא היתה זמינה בבקבוקים (רק בברז) אז הלכנו לעבר הים. לא, לא כדי לזרוק את הבירות שקנינו למים, אלא סתם כדי לעשות סיבוב על החוף הנעים לאור הירח.

בשעה שמונה בערב, שמנו פעמינו לעבר היעד הבא, ווירג'יניה, שם חיכו לנו מזקקות (מנחושת), במרחק של שלוש שעות נסיעה. על המזקקות בווירג'יניה, והדרך ל Ashville בירת המבשלות, דרך נסיעה ספונטאנית ולא מתוכננת באפלצ'ים, בפוסט הבא..

הטיול בחוף במזרחי, חלק שני Not just stuff.. Amish stuff!!

אספנו את הרכב ויצאנו לדרך - ממדינת מסצ'וסטס למדינת ניו-יורק. היעד שלנו היה Brotherhood Winery, היקב הוותיק ביותר בארה"ב שעדיין מיצר יין. על היקב שהוקם בארה"ב בשנת 1839 קראנו במגזין Imbibe, שם הוצג במסגרת כתבה על Ice wines (יין קינוח מתוק המוכן מענבים שקפאו בעודם על הגפן). גם היסטוריה מפוארת וגם טעימה חדשה- נשמע נהדר. כשעתיים נסיעה דרום-מערבה מבוסטון הגענו לאזור היקב, הנמצא בצפון מדינת ניו-יורק.

השטח של היקב ענק ומכיל, בין היתר, מחסנים, כנסייה שהועברה בשלמותה מהכפר הסמוך (רק כי הבעלים חשק בה) ומסעדה צרפתית (יש להקדיש כשעתיים לארוחה המסורתית). את הסיור ערכה מדריכה מבוגרת וחביבה. בהתלהבות מעושה היא ערכה לנו סיור בחלק החיצוני של היקב ואז ירדה איתנו למרתפים. המרתפים עצומים וההיסטוריה של המבנה מרשימה. אולם, הם ריקים ושוממים! רוב החביות שמאכלסות את המבנה התת קרקעי ריקות, ומספר החביות שבאמת מלאות בנוזל היה מבייש אפילו יקב בוטיק קטנטן בישראל. המדריכה עסקה בעיקר בלמכור את המקום כגן ארועים "פה עשינו חתונה ממש יפה.. כאן עשו מסיבת רווקות מיוחדת.. כאן אפשר להזיז את החביות לצדדים ולשים נרות ולעשות טקס בר מצווה.." להזיז את החביות? באמת?? התובנה שלנו מהסיור הייתה שהיקב עסוק יותר באירועים ופחות ביין, תובנה שרק התחזקה בטעימות.

המרתפים ביקב Brotherhood משמשים בעיקר כמוזיאון

טעמנו שמונה יינות, 4 לאדם. כל אחד בחר את התפריט היבש או המתוק, רעיון חביב כיוון שכזוג ניתן לטעום כמעט את כל היינות. אבל, הטעימות הוגשו יחד, כך שטעמנו יין יבש-יין מתוק, וחוזר חלילה. רחוק מסדר מוצלח או הגיוני. היינות היו בינוניים ומטה, ועוררו בזוג הסנובים (כן, אנחנו) גיחוכים קלים. באופן מעט אבסורדי, דווקא היין הנמכר ביותר של היקב, פרימיום ריזלינג, לא מוצע לטעימה.

ישראלים כמו ישראלים, ביקשנו בכל זאת לטעום. ואכן קיבלנו טעימה, בכוסית פלסטיק מעציבה. היין היה טעים, מתקתק, חביב וקליל (14%) ולבסוף רכשנו אותו (הוא נפתח כשבוע וחצי מאוחר יותר בשולחן המשפחה, והתקבל בשמחה גם בקרב אלו שלא חובבים אלכוהול כלל). מיותר לציין שיצאנו מאוכזבים מהיקב ומהמחסור הבולט ב Ice Wine, בשבילו הרחקנו עד ניו יורק (Imbibe, אנא בדקו את המקורות שלכם!). אחרי נשנוש פיצה שומנית על צלחות נייר אצל האיטלקי המקומי, עשינו דרכנו ליעד הבא – מדינת פנסילבניה.

לאזור פילדלפיה הגענו יחסית מאוחר, וכל שרצינו היה לאתר מלון נעים במחיר סביר. מאחר וידענו כי מלונות בתוך העיר יעלו הון, חיפשנו מלון בפרברי העיר, ולא חסרים - ראינו מגוון מוטלים קטנים. בחרנו במוטל אחד שנראה די מעופש, כשעל השלט בכניסה היה כתוב 40$ ללילה. מגרש החניה של המוטל היה עמוס לעייפה. בכניסה, מאחורי חלון זכוכית, עמד בחור מבוגר נטול שיניים. עלות ללילה שאלנו- 60$. כשציינו שבחוץ כתוב שהעלות היא 40$, הבחור ענה בנונשלנטיות "40$ לארבע שעות". אחרי שהקאנו קצת בתוך הפה של עצמנו, הודינו לו וברחנו. במוטל הבא שנכנסנו אליו גם כן העלות הייתה 60$, אך שם חלון הזכוכית היה פתוח ולבחור השמנמן בקבלה היה סט שיניים מלא. החלטנו להישאר. אחרי החלפת מספר חדרים שהריחו מעשן סיגריות, יצאנו לפילדלפיה.

על הבאר, Euology, שמענו מאחר מחברי הפורום של תפוז (תודה puppet). הפאב ידוע בתפריט בירות בלגיות עשיר ומגוון. התפריט היה כה עשיר שהרגשנו קצת אבודים וביקשנו המלצות מהברמן. הבירות היו נחמדות (Leaping Frog Imperial Stout  ובלגית חיטה כלשהי), האווירה הייתה של באר תל אביבי מצוי, הנשנוש היה צ'יפס בלגי רחב ספוג שמן. לאחר כשעה מיצינו את המקום ושמנו פעמינו למלון.

בבוקר המחרת קמנו לעולם מלא שלג. התכנון המקורי היה לחזור שוב לתוך פילדלפיה ולבקר שתי מבשלות בעיר- Yards ו-Dock Street. למרבה הצער, לא הצלחנו לתאם את הביקור איתם מראש. הפסד שלהם. החלטנו בצעד ספונטאני לנצל את הדרו של מזג האוויר ולנסוע קצת ל- Country side, לנקות את הראש ולהתרענן קצת הרחק מאדי אלכוהול. כיוון כללי- מחוז Lancaster, או בשמו הפחות פורמאלי – איפה שהאמישים (Amish) גרים.

הנוף של מחוז לנקסטר

האזור עצמו כפרי נופי ומהמם, בעיקר כשהוא מושלג. יש כמה כבישים ראשיים שחוצים את העיירות המקומיות, על שמותיהן הביזאריים "Bird in Hand" ו-"Intercourse"(!) הן שתי דוגמאות מייצגות. בתוך העיירות יש מישמש של בתים אמישיים ובתים "רגילים", כרכרות לצד מכוניות, מכוניות לצד חבלי כביסה, ושפע של חנויות שמוכרות את התוצרת המקומית וה"אותנטית". התחנה הראשונה שלנו הייתה מרכז המבקרים, שהתגלה כמאוד ידידותי למשתמש, ואחז בכשלושים אלף פלאיירים של מלונות, אטרקציות וכדומה, בהערכה גסה. למרבה ההפתעה, גילינו שבארץ האמישים יש שפע של מזקקות, מבשלות ויקבים. סימנו לנו כמה ויצאנו לדרך.

האמישים לא משתמשים בחשמל, אין מייבש ולכן הם תולים את הבגדים בחוץ גם בחורף

התחלנו ב-Lancaster Brewing Company, שם נאמר לנו שהמבשל כבר מזמן הלך הביתה (השעה הייתה בערך 1 בצהרים), ובאופן כללי צריך לתאם איתם סיורים מראש. יצאנו חזרה לשלג ונסענו למבשלה הבאה ברשימה, "Bube's Brewery". פאב-מבשלה קטנטן שמקורותיו טמונים ב-1876 והוא עדיין ממוקם באותו המבנה ההיסטורי. גם כאן מדריך הסיורים כבר מזמן עזב הביתה לעיסוקים אחרים, אך הברמנית החמודה במקום התנדבה לעשות לנו סיור, ואף פתחה לנו את הדלת הסודית לעליית הגג. כן כן, עליית הגג, בה מאוחסן הציוד המשמש את המבשלה כיום, לצד ציוד ששימש אותה לפני 100 שנה ויותר. יש שם אוסף מרשים של ענתיקות מרתקות, כולל מזקקה קטנטנה שכבר עשרות שנים רבות לא בשימוש ("Attics of the world unite" כל הזכויות שמורות לרם).

חבית ישנה בעליית הגג של מבשלת Bube's

מזקקה ישנה בטח עם עבר מפואר

 המבשלה קטנה (Micro Brewery), הפאב באווירה של שנות ה-40 וחצר הפאב (שהיתה סגורה בגלל השלג) מדהימה ביופייה. לקחנו Flight שכלל חמש בירות, ולהלן התרשמותינו:

Bube's Maibock, 6.2% ABV

Maibock וריאציה של סגנון ה Bock הינו לאגר חזק (7.2%–6.3% ABV) אך מעט בהיר יותר ובעל יותר כשות מסגנון ה Bock המסורתי. ה-Maibock של Bube's אמנם טיפ-טיפונת חלש יותר (אלכוהולית) מהנדרש מהסגנון, אך זו בירה כיפית: לחמית, דיבשית ומאוזנת על הצד המתקתק. הטעימה התחילה על רגל ימין.

Bube's Pauline's Belgian Rose, 7% ABV

בלונד בלגי עם זרעי כוסברה ופקעות וורדים. בירה דבשית, פרחונית, ומעט חמצמצה. המתיקות מאופקת והפיניש דיבשי ופרחוני. בירה טובה.

Bube's Imperial Red, 6.9%

אייל אדמוני על סטרואידים. הסגנון אמריקאי עם ניחוחות של ליצ'י והדרים לצד ניחוחות לחם. האיזון בין הלחמיות לכשות (Citra?) מצויין והבירה נהדרת.

Bube's Irish Stout, 4.6%

סטאוט אירי, גינסי, בעל גוף קל וטעמים קלויים (עד שרופים) של קפה שחור ולחם. שוב בירה טובה.

Bube's Gose, 5.3%

מקור סגנון זה (Gose) טמון לפני מעל ל-1000 שנה בעיירה גרמנית בשם Goslar, דרכה עבר נהר ה- Gose שעל שמו קרוי הסגנון. אחד ממקורות הפרנסה של עיירה זו היה כריית מלח אשר חילחל למי התהום והמליח אותם ומים אלו בתורם שימשו להכנת הבירה. מדובר על בירה מלוחה וחמצמצה (בעקבות שימוש בבקטריה לאקטית) העשוייה מלפחות 50% לתת חיטה והשאר לתת פילזנר (בד"כ 60:40) ומתובלת בכשות וזרעי כוסברה.

הגרסה של Bube's מלוחה מאוד (מדי) עם גוף קל, חמיצות טובה, לחם והמון לימון (וגרידת לימון). סה"כ נהנינו מהבירה הלחמית-לימונית והקלילה, אם כי המליחות הגבוהה הקשתה על שתייתה.

הליינאפ של Bube's העיד על מבשל כישרוני ואקספרימנטאלי מאוד, אקספרימנטאלי כל כך שרוב הבירות ששתינו לא מופיעות אפילו ב RateBeer למרות רשימה של מעל ל-50 בירות שונות. ביקור במבשלה מומלץ בחום!

משם המשכנו ל Twin Brook Winery. יקב קטן בלב איזור האמיש, במקרה הגענו ביום החופש של היינן ואשתו, אך למזלנו הם השאירו במקומם סבתא חביבה, שגנחה מעט כשנאלצה לעטות על עצמה כמה שכבות מעילים בכדי לעשות לנו סיור ביקב.

הכניסה ליקב

הסיור היה קצר ומעט מאכזב, אך אז הגענו לטעימה. בתפריט היו מספר יינות ששמענו עליהם אך לא יצא לנו לטעום בעבר, כגון פינו גריג'יו, ויינות שאפילו לא שמענו עליהם, כגון Cayuga. את היינות המתוקים טעמנו עם שוקולדים תואמים (חלב ומריר), מרבית היינות היו מאוד מוצלחים, בעיקר המתוקים. אבל, הבית שלנו כבר מוצף בכאלו (במיוחד אחרי הביקור ביריד היקבים הבייתים המוצלח ביקב שורק). לכן, בחרנו לרכוש רק את ה-Cayuga, שהוא יין חצי יבש. אם במקרה יוצא לכם להגיע לשם, תבקשו לטעום גם את הפרמז'ן, חלומית. הסבתא החביבה סיפרה לנו כמה נעלבה בפעם הראשונה שאחד הטועמים ירק את היין שטעם לכלי זכוכית. די בסיפור הזה בכדי להבהיר את סוג האוכלוסיה שפוקד מקומות אלו..

את הערב, שבמקרה היה גם ערב פסח, העברנו במסעדה Bird-in-Hand Family Restaurant, עליה המליץ הבחור בקבלה של המלון. אם אתם באזור, עשו לעצמכם טובה- דלגו עליה. למחרת, אחרי סיבוב נוסף בין השדות ורכישה בחנות HomeBrew מקומית, יצאנו לדרך ליעד הבא, מדינת Delaware, שנמצאת כשעתיים וחצי נסיעה מלנקסטר. מדינת Delaware, היא המדינה ה-כמעט הכי קטנה בארה"ב (מעט קטנה יותר מישראל), והיא לא נמצאת ב To-Do List  של אף תייר ממוצע. למה אנחנו החלטנו לבקר בה? במילה אחת- Dogfish. ועל כך, בפוסט הבא...

תחילת הטיול בחוף במזרחי - Ipswich Rules

זאת תחילת דרכינו המשותפת, שלי (נמרוד) ושל בת זוגתי (יעל) בטיול מזקקות-מבשלות-ויקבים שארך שמונה ימים לאורך החוף המזרחי של ארה"ב. הסיפור הוא הסיפור של שנינו בו קולותינו שזורים יחדיו.

שלושת הימים הראשונים בארה"ב טרם היציאה למסלול המתוכנן היו אמורים להיות נחיתה רכה במטרופולין אורבני – מגוון של מזקקות, מבשלות, מסעדות, בארים וקניות. בחורף, בוסטון היא עיר יפיפה ומושלגת, עם טמפרטורות שלא מביישות את הקוטב הצפוני. כך תוכנן היום הראשון לסיור בעיר. בעודנו הוגים ביכולתנו לבלות יותר מחמש דקות רצוף ברחוב הקפוא מבלי שינשרו לנו האוזניים, קיבל נמרוד הודעה מעמית רם. עמית חלק מצוות מבשלת החלוץ בבאר שבע (מבשלה ביתית הממוקמת בבירת הנגב) עובד כיום במבשלת  Cape Ann Brewing שבצפון החוף המזרחי בארה"ב, חלום! 

מסתבר, שלעמית יש חברים בעיירה Ipswitch, הנמצאת כשעה צפונית לבוסטון. מידע חשוב מכיוון שהוא תיאם לנו ביקור באחת משתי מזקקות הרום הממוקמות בעיירה הקטנטנה (תודה עמית!!). כך, ביומנו הראשון בארה"ב, מג'וטלגים כהוגן, נסענו כשעה צפונה באוטו שלווינו מהזוג המקסים אצלם התארחנו (תודה גילי ודן!!). 

האוטובוס של גילי ודן

באמריקה כמו באמריקה, הכל גדול, והאוטו של גילי ודן לא מבייש מיניבוס ישראלי ממוצע. נסענו לאט ובזהירות בכבישים המושלגים עד שהגענו לעיירה. Ipswitch, היא עיירה קטנה שופעת קסם בדיוק כמו בסרטים האמריקאים (מישהו אמר "Stars Hollow"?). בדיינר המקומי אכלנו ארוחת בוקר קלה של שמונה ביצים, ערימת בייקון, ערימת תפוחי אדמה מטוגנים בשמן עמוק וכעשרה פנקייקים נוטפים חמאה. לפחות האלכוהול ייספג בקלות. 

Privateer Carl Distillery

בעוד השמן מטפטף לנו החוצה מהנקבוביות, הגענו למזקקה הראשונה, Privateer. המאסטר דיסטילרית Maggie Campbell, ידידה של עמית, קיבלה אותנו בחום ובשמחה. Maggie הסבירה באריכות על המזקקה ועבודתה בה, תוך כדי שהיא מזקקת רום, שוטפת מיכלים, מריחה heads, ומטעימה לנו מחביות ובקבוקים שונים. הדבר הכי בולט בה הוא אהבתה הרבה למקצוע. היא למדה זיקוק באופן מקצועי ויש לה הרבה שנות ניסיון בעבודה במקומות שונים.

לפני שהרום נכנס לבקבוקים מגי טועמת את החביות ומרכיבה את הבלנד הסופי ע"פ הטעם. 

Maggie נתנה לנו לטעום את "בירת" המולאסה בזמן התסיסה, שהזכירה גרסה נוזלית של וורטרס אוריגינל ולקחה אותנו אל עבר החביות (חביות ברבן משומשות בגודל מלא) בכדי לטעום רום ישר מהחבית. רום נקי ומדוייק המאפיין את סגנון עבודתה. היא נתנה לנו לטעום גם ג'ין חדש מאצווה ניסיונית המכילה, בין שלל צמחי התבלין שנותנים לג'ין את טעמו, גם פרחי כשות, מתכון שהיא פיתחה. הג'ין בסגנון עולם חדש בעל גוף מלא ושמנוני עם ניחוחות בולטים של פירחי כשות אמריקאים, פשוט מעולה!

הרום מתיישן בחביות ברבן משומשות בגודל מלא

בתום הסיור Maggie העניקה לנו שני בקבוקים (רום לבן ורום מיושן 18 חודשים, רשמים בסוף הפוסט) ואף התקשרה למזקקה נוספת באזור כדי לתאם לנו ביקור גם בה (תודה Maggie על הכל!!), וכך הגענו ל-Turkey Shore. 

את המזקקה מנהלים Mat ו-Evan. Evan עשה לנו סיור ראשון, בו הסביר לנו על המזקקה. היה ברור שהסגנון שונה במובהק מהסגנון של Priavteer. בעוד שסגנון עבודתה של Maggie מודרני מאוד ובעל אוריינטציה "מדעית" המגיעה משנות לימודיה, ב-Turkey Shore, הפוקוס הוא על עולם ישן, נסיון של המזקקים לחקות את סגנון הרום שהיה מיוצר בעבר באזור (בוסטון הייתה מעצמת רום במאה ה-18). ב-Turkey Shore המזקקים בחרו להשתמש במולאסה Grade A מכיוון שבעבר, זיקוק הסוכר מהקנים לא היה אופטימאלי ולכן המולאסה עצמה היתה איכותית ובעלת תכולת סוכר גבוהה. מיכלי תסיסה פתוחים, שימרי רום אגריקול ומזקקה שנראית כאילו יצאה מהמאה ה-18 אך למעשה מחביאה פלטות זיקוק מודרניות. יישון הרום נעשה בחביות חדשות קטנות בגדלים של בין 20-50 ליטר.

Beautiful new "old style" Vendome at Turkey Shore

טעמנו את כל הליין-אפ של המזקקה. החל ברום הלבן, שהתאפיין בניחוחות ווניל מתוקים שמקורם ככל הנראה בחומרי הגלם, וכלה ברומים המתובלים, שהתאפיינו בטעמים נועזים ובולטים. אחד מהבקבוקים שטעמנו Old Ipswich Lab & Cask Reserve , רום מיושן שנה בחביות קטנטנות (5 גלון) ושניתן לרכוש אותו רק בקניית חבית מלאה, זכה לאחרונה בתחרות השנתית של (ADI American Distilling Institute) במדליית ברונזה. הרום מצויין עם הרבה ווניל וקוקוס שמקורם בחבית החדשה. כמו כן, קנינו בקבוק של Tavern Style Rum (ב-25$) שהינו בלנד המורכב מ-80% רום המיושן שנה בחביות קטנות ו-20% רום לבן (רשמים בסוף בפוסט).

החביות הקטנות מסודרות לאורך הקיר

בתום הסיור, הגיע בחור שמתעתד לפתוח מזקקה באזור וירג'יניה. עשינו איתו את הסיור בשנית, הפעם עם הפרספקטיבה של Mat. לאחר מכן, ישבנו על בר זעיר בקומה השנייה של המזקקה, ולמדנו על תהליך פתיחת מזקקה בארה"ב, על פני הרגולציות והחוקים השונים והבירוקרטיה המתישה. בשלב מסוים לקח אותנו Evan לסיורון במבשלה הסמוכה, Mercury Brewing. המקום היה קטן, מבולגן ומזוהם, ולא הותיר עלינו רושם חיובי במיוחד. הבעלים לא היו במקום, ולכן לא יכולנו לרכוש בירות במפעל. לאחר שהודינו ל-Mat ו-Evan  על הסיור המאלף והשיחה המעשירה, עצרנו בחנות משקאות. שם, קנינו רביעייה של Ipswish IPA. את הבירה שתינו בבית מארחינו באותו הערב, ולצערנו לא ניתן היה לומר שההתרשמות הייתה חיובית. הבירה הייתה בעלת טעם נחושת מובהק והרגישה מקולקלת. לא מפתיע במיוחד, בהתחשב במפעל שנראה כמו בית גידול לפטריות. למרות זאת, ההתרשמות הכללית שלנו מ - Ipswitch הייתה נהדרת, המזקקות היו מרתקות והיחס של המדריכים שלנו/ המזקקים היה מדהים. הם הציבו רף גבוה מאוד להמשך הטיול.

בבוקר היום השני חזרנו לתוכנית המקורית – לתור את בוסטון. אחרי סיור קצר במספר אתרי עיר ידועים (וביקור לא צפוי בבית החולים המקומי – אל תשאלו), התחלנו את סיור האלכוהול שלנו, בבוסטון עצמה.

התחנה הראשונה הייתה מזקקת  GrandTen Distilling (או בקיצור, GTD). המזקקה ממוקמת באיזור תעשייתי של העיר במרחק הליכה של כעשר דקות מתחנת הרכבת התחתית. עשר דקות הן זמן קצר להליכה, אלא אם כן מתחילים ללכת בטעות לכיוון ההפוך, ויש כבישים ראשיים לחצות, והטמפרטורה היא סביב האפס מעלות. בימי שבת מספקת המזקקה סיורים כל שעה עגולה. הגענו קפואים באמצע הסיור של השעה הקודמת, והפשרנו תוך שיטוט בחדר הטעימות. ראינו את התוצרים, שכללו שלושה ליקרים, שני סוגים של ג'ין (אחד מיושן) ווודקה. את הסיור הקצר ערך אחד העובדים/בעלים, שנראה משועמם או מיואש מהחיים (ייתכן ושניהם ביחד). בטון מונוטוני סיפר לנו ולמבקרים האחרים על תהליך הייצור של הג'ין, ובעיקר התלונן על המיסוי והקשיים שהעסק עובר. המזקקה עצמה פיצית, כמעט ביתית. ההתרשמות הכללית הייתה מאוד חובבנית, של חברה שהקימו חברה הרבה לפני שהיו באמת מוכנים לכך, מאסו בזיקוק וכרגע מוצאים את עצמם שקועים עד מעל לראש בעסק. את הטעימות ערך עובד/בעלים אחר, בחור אמריקאי סמוק לחיים. את הליקרים הציג בטון חצי מתנצל וניסה לשדל אותנו לקנות אותם כי "כשמערבבים אותם עם משהו אחר זה יוצא ממש טעים". אם כי סביר שהבחור צדק, בעיננו הליקרים לא היו מאוד מוצלחים. הג'ין היה טוב אך לא מחדש/מרגש והוודקה – וודקה.

IPA Flight at Harpoon Brewery

הלומי אכזבה יצאנו לכפור, ועל מנת להתעודד שמנו פעמינו למקום בו שיערנו שלא נתאכזב: Harpoon Brewery. המבשלה הוקמה ב-1986 על ידי שני חברה שממש אוהבים בירה, והיא עדין מוגדרת כ Craft Brewery, אם כי היא יחסית גדולה. מעבר לבירה טובה, החברה מבינים היטב את אפקט המגניבות (אפקט שנחזור אליו בפוסט הבא-הבא, בביקור ב-Dogfish). הם בנו בצמוד למבשלה בבוסטון בר ענק ויפיפה, שמהווה מוקד משיכה (יותר כמו מגנט) לבוסטוניינים. האוכלוסיה מורכבת ברובה מסטודנטים, אך גם מחברה מבוגרים יותר. כולם ישובים מסביב לבר העצום או על שולחנות אבירים רחבים, במשך שעות, ושותים המון המון בירה. הכרטיסים לסיור נחטפים מהר, ולכן מומלץ להגיע מוקדם. מבין המבחר המטורף שכלל עשרות בירות שונות  טעמנו סה"כ שמונה בירות, ואהבנו את כולן, פיצוי יאה על הסיור הקודם.

El Triunfo Coffee Porter

פיתחנו רעב, לכן על בסיס המלצה של בחורה ידידותית שסייעה לנו למצוא את המקום, הזמנו פרצל עם רוטב שעשוי על בסיס ה-IPA  שלהם – היה נהדר, ואנחנו מעבירים את ההמלצה גם לכם. החוויה ש Harpoon מספקים היא כייפית להפליא ומומלץ להגיע גם אם אתם לא חובבי בירה גדולים. גם הנסיעה למבשלה היא חוויה בפני עצמה, בתנאי שעושים אותה בתחבורה ציבורית: נסיעה מצמררת במנהרת אוטובוסים צרה, מתעקלת, ותת קרקעית. שיכורים ומרוצים עשינו את דרכנו חזרה למקום משכננו. הלכנו לישון מוקדם, בידיעה שלמחרת מתחילה, סוף סוף, הנסיעה שלנו לדרום, כ-35 שעות נסיעה ו-3500 ק"מ (אלה יהפכו בפועל ל-45 שעות ו-3800 ק"מ).

ההמשך, בפוסט הבא..

לבסוף כפי שהובטח רשמי הטעימה של בקבוקי הרום שעשו דרכם ארצה.

בקבוקי הרום מדגמנים (ברקע Ipswich IPA)

Privateer Silver Reserve Rum

הרום הלבן של מזקקת Privateer עשוי משילוב של מיץ קני סוכר ומולאסה. חוזק אלכוהולי: 40%.

ניחוח: מתוק מאוד עם ווניל, ריבת חלב, רום, יין לבן וחמאה. אלכוהול נקי ברקע (כמו בוודקה איכותית). בהרחה שנייה הניחוחות מתחברים לניחוח של יין שרדונה חמאתי וכבד.

טעם: גוף קל, מעט שמנוני מתקתק ונעים. אלכוהול נקי (שוב כמו בוודקה איכותית), פודינג ווניל, ריבת חלב (Dulce de leche), טעמי רום ושרדונה חמאתי. 

פיניש: הרום יורד סופר חלק בגרון. עם פיניש קצרצר (כמו בוודקה) אך מתקתק.

לסיכום: רום נקי מאוד (אולי מדי) עם ניחוח נהדר, מורכב ומעניין המזכיר שרדונה חמאתי. 

Privateer True American Amber

הרום המיושן (18 חודשים בחביות ברבן משומשות) של המזקקה עשוי כולו ממולאסה. חוזק אלכוהולי: 45%.

ניחוח: מתוק עם חמאה, וורטרס אוריגינל, ווניל, ריבת חלב, רום, אגוזים, סוכר חום וגם גומי שרוף המוסיף מורכבות לאף.

טעם: גוף קל ומתקתק כאשר טעמי הוורטרס אוריגינל, ריבת החלב והווניל חוזרים גם כאן בליווי של טעמי אגוזים.

פיניש: הרום יורד סופר חלק בגרון (למרות 45% האלכוהול שבו) והפיניש בינוני עד ארוך, מתקתק עם סוכר חום וריבת חלב.

לסיכום: רום נהדר, מדוייק וטעים. מי לא אוהב וורטרס אוריגינל?!

Old Ipswich "Tavern Style" Rum

הרום ה"מיושן" ביותר שניתן לקנות בבקבוקים במזקקת Turkey Shore, שעטנז מוזר הכולל 80% רום המיושן שנה בחביות קטנות ו-20% רום לבן. חוזק אלכוהולי: 40%.

ניחוח: אבק שריפה וקרמל. מתוק מאוד עם ווניל, אגוזי מלך, קוקוס קלוי, טבק ושוב אבק שריפה.

טעם: גוף מלא ומתקתק עם ווניל, קרמל, אבק שריפה וטבק. שוקולד וריבת חלב. קצת תזקיקי וקצת מלוכלך כיאה לרום כהה.

פיניש: ארוך עם אבק שריפה הנעלם מהר, ווניל וטבק הממשיכים הממשיכים לאורך זמן.  

לסיכום: רום ממזקקת בוטיק חדשה העשוי בסגנון עולם ישן, אבק שריפה וקרמל. הרום מהנה אך חבל שזו הגרסה המיושנת ביותר שניתן לקנות במזקקה. חבל, מכיוון שיישון ארוך מחמיא מאוד לסגנון זה.

East Coast Road (Trip) Drink 2013

איך לתכנן Road Trip, מתוך WikiHow, בתרגום חופשי.

1. שקול היטב עם מי היית רוצה לנסוע לטיול.
נו. זה היה קל.

2. קח ערב, שב עם שותפיך למסע, והעלו רעיונות לטיול.
ערב שלם? הספיקו לנו שלוש שניות.
"טיול אלכוהול?"
"למה לא"
סגרנו.

3. תכנן את הטיול: אורכו, באילו מקומות תרצה לבקר ואיזה אנשים תרצה לפגוש.
אכן מרכיב חשוב ומורכב. התחלנו באתר של ADI במפת המזקקות. שם, עברנו מזקקה מזקקה, נכנסו לאתרים ובדקנו אפשרות לסיורים. בהמשך, חיפשנו מבשלות ויקבים באזורים בהם ידענו שנעבור, וגם בהם בדקנו אפשרות לסיורים. לאחר שנבנה קובץ אקסל מפורט עם המקומות, הימים ופרטי ההתקשרות, ביצענו מבצע שליחת מיילים והודעות מאסיבי לצורך תיאומים. אט אט, עם קבלת המענה ממקומות שונים, נבנה לו הטיול לפי לו"ז צפוף.
אז היה לו"ז.
בחיים, כמו בחיים, אנחנו עושים תוכניות, והעולם צוחק.

מסלול הטיול: בוסטון-פלורידה

4. קבע תקציב ודבוק בו.
ההנחיה המדויקת צריכה להיות: "קבע תקציב, והתכונן נפשית לכך שההוצאות יהיו פי שלוש ממנו".
דלק = יקר
כבשי אגרה = בשפע
מלונות שלא מריחים כמו קיא = התרוששות
ועוד לא דיברנו על הרכישות, האוכל, וסעיף 5.

5. שכור רכב.
שכרנו פולקסווגן ג'טה אדומה, קטנה ומרובעת.
עלות ל-8 ימים: 350$.
עלות החזרה במדינה שונה מהמדינה בה לקחתם את הרכב: 300$ (!)

הפולסווגן ג'טה שלנו מכוסה שלג באחד מבקרי הטיול

6. ארוז ציוד ואספקה.
כשנוסעים בחורף מצפון ארה"ב לדרומה, צריך ביגוד שמתאים לכל סוגי מזג האוויר (מהקוטב הצפוני ועד למדבר סהרה). בקיצור, בגדים תרמיים ובגד ים.
ורק תשאירו מקום לאלכוהול.

7. דאג למזון ונשנושים לדרך.
נכנסים ל-Walmart , קונים חבילה של 30 בקבוקי קולה ב-4$ ושקית ענקית של בייגלה.
אתם מכוסים.

8. ארוז מפה ו/או GPS
ליידי ג'י.פי.אס הייתה החברה הטובה ביותר שלנו בטיול.
מתגעגעים, נשיקות.

9. בקש מכל השותפים לטיול להכין Mixed CD עם סגנון מוסיקלי מסוים לנסיעה.
אנחנו כבר מזמן מזמן במאה ה-21.

10. סע בזהירות.
בתרגום חופשי, אל תעברו את המהירות המותרת, כי יקפוץ עליכם שוטר. הכלל הזה נכון עד שמגיעים לג'ורג'יה, שם אין חוקים ו/או שוטרים.

11. אם אתה ישן ברכב, עשה זאת בזהירות ודאג לבטחונך.
נכון שהמלון יקר, אבל נסו אתם לישון בג'טה. אין מצב.

12. סע נגד כיוון הפקקים ולא בשעות העומס, בעיקר סביב ערים גדולות.
המקומות היחידים בהם עמדנו בפקק היו באזור וושינגטון (העיר) ובכניסה לאטלנטה. מוושינגטון ברחנו (ירדנו במחלף ונסענו מכבישים צדדיים) ואת אטלנטה חצינו (כחצי שעה של פקק).
פייר – אין תלונות.

13. צא לדרך ותהנה מהנסיעה!
זה לא אמור להיות הטיפ האחרון?
נהנינו.

14. דאג לבידור והפגת השעמום בנסיעה.
נמרוד: "וואו, איזה נוף יפה"
יעל: "ממש"

כעבור 5 דקות:
יעל: "איזה יפה פה. תראה את ההר"
נמרוד: "ממש"

כעבור 5 דקות:
נמרוד: "תכלס, נוף מהמם"
יעל: "לגמרי"

דמיינו את זה במשך 45 שעות נסיעה.
ביתר הזמן, שיחקנו עם ליידי ג'י.פי.אס (כמה מהר אנחנו נוסעים, עוד כמה זמן יש לנסוע, באיזה גובה אנחנו עכשיו, ועכשיו, ועכשיו, וכדומה. הנאה צרופה לכל המשפחה).

15. השתדל להינות ממערכות היחסים המתפתחות ברכב במהלך הנסיעה. 
במפתיע, אחרי שבילינו 45 שעות רצוף ביחד באוטו, לא הרגנו אחד את השנייה. זה נקרא שהקשר התפתח, נכון?

16. שמור רשמים של הטיול ו/או נהל יומן מסע.
להלן: הבלוג.
בשבועות הקרובים נעלה את כל פרקי הטיול, שהתחיל בבוסטון והסתיים בפלורידה So watch this space!