ה-1 עד ה-4 לספטמבר , מוזיאון ישראל, ירושלים.
בין היקבים הקבועים המתארחים בפסטיבל (בקצרה אזכיר את יקבי רמת הגולן, יקב תבור, כרמל, יקב מוני, אמפורה, תשבי, שילה ועוד), היה מרענן לפגוש השנה מתארחים חדשים ומסקרנים, כגון יקב מונטיפיורי והיקבים במתחם יקבי הדרום וביניהם יקב דוכתא, יקב קדמא, יקב צפרירים ועוד.
מוזיאון ישראל, המארח בגן הפסלים שלו את הפסטיבל, משלב בכל שנה מיצג או תערוכה באווירת הפסטיבל. השנה היה זה מיצג ה- Big Bambu, פרי יצירתם של האמנים התאומים מייק ודאג סטאן. מבנה הבמבוק הענק עמד כצופה על דוכני היין והמבקרים בהם והשגיח ביינות המתערסלים בכוסות. לבאי הפסטיבל הכניסה הייתה סמלית בעלות 10 ש"ח למיצג (בנוסף לכרטיס הכניסה לפסטיבל שעלותו 85 ש"ח המלווה כמובן בכוס טעימה) והטיפוס עליו, הטיול בו והמנוחה בפינות הנחבאות בתוכו היו חווייתיים, שונים ומהנים (להוציא לאורחים שהגיעו עם כפכפים, עקבים או ילדים קטנים).
לצד דוכני היקבים שהטעימו ממיטב מרכולתם, היו דוכנים נוספים של מזון, שוקולד, ומשקאות אלכוהוליים אחרים (באסטר סיידר, אפרול שפריץ, איש הפסיפלורה). דוכן שונה ומעניין עמד ממש בכניסה, תחת השם Wine Space, ועליו פיקח ג'סי בודק, סומלייה עטור פרסים, האחראי על לא מעט תפריטי יין בארצנו. בדוכן העביר ג'סי הדרכות לבאי הפסטיבל על כיצד טועמים יין ומדוע ,תוך הדגמה ויזואלית ושימוש ביד כאביזר הדרכה המדמה את מבנה הלשון שלנו. בהחלט מעניין למי שלא עוסק ביין או מבלה באירועי יין והשקות לרוב.
אני חייב להודות שלא טעמתי מכל היקבים השנה, לא יכולתי למשימה הפעם. כמו כן לא רשמתי לי את הריחות והטעמים שחשתי בהם לצד כל יין שכן טעמתי, אך מאילו שהרשימו אותי נמנו:*
תודה שקראתם, ותודה לעליית הגג על האירוח.
לחיים!
שי גלבוע
---
שי הוא חובב יין, ויסקי, צילום וסיגרים ומשתדל לשלב בין הדברים כמה שיותר. הוא נמצא עמוק בעולם היין מזה כעשר שנים, קורא, לומד, אוסף, מיישן, מבקר בארועי יין ויקבים בארץ ובעולם והכי חשוב שותה ונהנה בעיקר עם חברים. מדי פעם שי כותב ומשתף בחוויותיו מעולם היין ככותב אורח אצל משוגעים חברים לעולם היין והאלכוהול. למידע נוסף על שי ויצירת קשר http://about.me/shokkas
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
*אם נראה שיש פזמון חוזר ברשימה הקצרה הנ"ל, דהיינו שרובם סירה או שיראז, הדבר אינו יד המקרה. לאחרונה אני מתעניין ביינות סירה ושיראז ומנסה להכיר מספר רב של יינות מזן זה מיקבים וסגנונות שונים.
כבר מספר שנים שאני אומר, למי שמוכן לשמוע, שאם לחבורה (או ליחיד\ה) יש בחירה של מספר מצומצם של אירועי יין אליהם חבריה יכולים ללכת במהלך שנה, פסטיבל היין בירושלים חייב להיות אחד מהם. כבכל שנה, גם פסטיבל היין ה-11 היה מרשים ומהוקצע כקודמיו. קיום הפסטיבל בתחילת ספטמבר השנה, בשונה מאוגוסט בעבר, הביא איתו גם את האוויר הירושלמי הקריר והמשלים לאווירה הנינוחה והעטופה בצלילי מוזיקה חיה, המלווה את הפסטיבל לאורך שנות קיומו.
 |
| טעמו יין, עכשיו משוויצות ברשתות באייפון |
בין היקבים הקבועים המתארחים בפסטיבל (בקצרה אזכיר את יקבי רמת הגולן, יקב תבור, כרמל, יקב מוני, אמפורה, תשבי, שילה ועוד), היה מרענן לפגוש השנה מתארחים חדשים ומסקרנים, כגון יקב מונטיפיורי והיקבים במתחם יקבי הדרום וביניהם יקב דוכתא, יקב קדמא, יקב צפרירים ועוד.
 |
| יקב שילה מציג מרכולתו |
מוזיאון ישראל, המארח בגן הפסלים שלו את הפסטיבל, משלב בכל שנה מיצג או תערוכה באווירת הפסטיבל. השנה היה זה מיצג ה- Big Bambu, פרי יצירתם של האמנים התאומים מייק ודאג סטאן. מבנה הבמבוק הענק עמד כצופה על דוכני היין והמבקרים בהם והשגיח ביינות המתערסלים בכוסות. לבאי הפסטיבל הכניסה הייתה סמלית בעלות 10 ש"ח למיצג (בנוסף לכרטיס הכניסה לפסטיבל שעלותו 85 ש"ח המלווה כמובן בכוס טעימה) והטיפוס עליו, הטיול בו והמנוחה בפינות הנחבאות בתוכו היו חווייתיים, שונים ומהנים (להוציא לאורחים שהגיעו עם כפכפים, עקבים או ילדים קטנים).
 |
| מיצג הביג במבו, ענק המחביא בתוכו פינות חמד |
לצד דוכני היקבים שהטעימו ממיטב מרכולתם, היו דוכנים נוספים של מזון, שוקולד, ומשקאות אלכוהוליים אחרים (באסטר סיידר, אפרול שפריץ, איש הפסיפלורה). דוכן שונה ומעניין עמד ממש בכניסה, תחת השם Wine Space, ועליו פיקח ג'סי בודק, סומלייה עטור פרסים, האחראי על לא מעט תפריטי יין בארצנו. בדוכן העביר ג'סי הדרכות לבאי הפסטיבל על כיצד טועמים יין ומדוע ,תוך הדגמה ויזואלית ושימוש ביד כאביזר הדרכה המדמה את מבנה הלשון שלנו. בהחלט מעניין למי שלא עוסק ביין או מבלה באירועי יין והשקות לרוב.
 |
| ג׳סי בודק באתנחתא מלימודי טעימה |
אני חייב להודות שלא טעמתי מכל היקבים השנה, לא יכולתי למשימה הפעם. כמו כן לא רשמתי לי את הריחות והטעמים שחשתי בהם לצד כל יין שכן טעמתי, אך מאילו שהרשימו אותי נמנו:*
יקב אמפורה – ריטון 2011, בלנד מלא, עוצמתי ומרשים, תאווה לחיך.
יקב דוכתא – שיראז 2012, טעים ופירותי.
יקבי רמת הגולן סירה 2011 סדרת גמלא השמורה – יין לטעמי פשוט מושלם.
יקב תמיר לב הכרם, שומרה 2011 בלנד מעניין ומסקרן שהייתי רוצה לנסות שוב עוד שנה שנתיים.
 |
| אמפורה סובניון בלאן ריטון 2013 מצטנן בבריכה |
אכן, פסטיבל היין ה-11 בירושלים, כבשנים שעברות היה תאווה לחיך, לעיניים והשנה נערך גם בטמפרטורת סביבה יותר נינוחה, הנאה צרופה לחובבי היין.
תודה שקראתם, ותודה לעליית הגג על האירוח.
לחיים!
שי גלבוע
---
שי הוא חובב יין, ויסקי, צילום וסיגרים ומשתדל לשלב בין הדברים כמה שיותר. הוא נמצא עמוק בעולם היין מזה כעשר שנים, קורא, לומד, אוסף, מיישן, מבקר בארועי יין ויקבים בארץ ובעולם והכי חשוב שותה ונהנה בעיקר עם חברים. מדי פעם שי כותב ומשתף בחוויותיו מעולם היין ככותב אורח אצל משוגעים חברים לעולם היין והאלכוהול. למידע נוסף על שי ויצירת קשר http://about.me/shokkas
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
*אם נראה שיש פזמון חוזר ברשימה הקצרה הנ"ל, דהיינו שרובם סירה או שיראז, הדבר אינו יד המקרה. לאחרונה אני מתעניין ביינות סירה ושיראז ומנסה להכיר מספר רב של יינות מזן זה מיקבים וסגנונות שונים.
